1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו במסגרת ת"פ 17690-10-13, לאחר שבכתב האישום שהוגש כנגדו יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
2. על פי המתואר בכתב האישום וביום 25/8/13, תקף המשיב את אחותו על רקע לבושה הלא צנוע. במסגרת האמור הכה אותה בידיו, סטר לה, משך אותה בשערות ברחבי הבית, קרע את חולצתה והשליך לעברה צלחת זכוכית שפגעה בידה. כתוצאת המתואר נגרמו למתלוננת נפיחות בכף היד ובשפתיים, ודם זב מאפה. בהמשך עזבו המתלוננת ואמה את הבית והתקשרו למשטרה מבית סמוך. כשהגיעו השוטרים נעל המשיב את דלת הבית וסרב לצאת ובהמשך קפץ מהמרפסת, על מנת שלא ייעצר על ידי השוטרים.
3. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, וביקש לטעון בעניינה של חלופת המעצר. לאחר האמור נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורת עריכת תסקיר מעצר בעניינו, ועל מנת לבחון את מידת מסוכנותו ואת הסיכוי להישנות מעשים דומים בעתיד.
4. תסקיר מעצר מיום 4/12/13 העלה כי המשיב הינו רווק בן 19, שעבר ארצה ממצרים עם אמו ואחותו, לאחר שנתייתם מאביו. צוין כי המשיב חווה מעברים רבים, נטש את ספסל הלימודים אחרי 8 שנות לימוד ובשלב מסוים חבר לקבוצה שולית והחל לעשות שימוש בסמים ובאלכוהול. במקביל החל לבצע עבירות פליליות והורשע בעבירות של פציעה וחבלה (2008), עבירות החזקת נשק (2011) ועבירות תקיפה, איומים והיזק כנגד אמו ואחותו (2012). בגין הרשעה זו ריצה מאסר של 12 חודשים, וסמוך לאחר שחרורו, ביצע את המעשים שבנדון. שירות המבחן ציין כי הנאשם מוכר לו מהתיק הקודם, שם קיבל אחריות על מעשיו, הביע חרטה בגינם, והבטיח כי לא יחזור עליהם בשנית. שירות המבחן התרשם אז כי המשיב מגלה תובנה חלקית לחומרת מעשיו והשלכותיהם; כי הוא מתאפיין בחוסר יציבות התנהגותית ויתכן שגם נפשית, בקשיים בשליטה ובריסון דחפים; וכי הוא מחזיק בעמדות אשר מאשרות אלימות במצבים מסוימים. עוד נקבע אז כי אלה - בשילוב עם השימוש בחומרים ממכרים - יוצרים רמת סיכון גבוהה להישנות המעשים. במקביל, ניסיונות לרתום את המשיב להליך טיפולי נתקלו בהעדר שיתוף פעולה מצידו, ושירות המבחן נמנע אז מהמלצה טיפולית בעניינו.
אשר לנסיבות
מעצרו הנוכחי תיאר המשיב את היחסים הבעייתיים בינו ובין אחותו סביב קשייה להיענות לסמכותו. עוד תיאר את חווית מעצרו (קיבל טיפול פסיכיאטרי הרגעתי לאחר שנטען כי הזיק לרכוש) וביקש להשתחרר לחלופת מעצר אצל אמו.
שיחה עם האם העלתה כי היא חווה את המשיב כמי שלקח על עצמו את תפקיד המחנך לאחר מות האב, ומנסה בהתאם לחנך ולהגביל את אחותו. בנוסף ציינה כי המשיב נוטה להגיב בעצבנות ובהתפרצויות זעם במצבי תסכול, וידוע לה השימוש שהוא עושה בסמים ואלכוהול, אך היא מתקשה להשפיע על עמדותיו והתנהלותו. להשלמת התמונה מסרה כי המתלוננת עזבה את הארץ ושוהה מזה כחודש בבית דודתה במצרים. שירות המבחן קבע כי האם תתקשה להציב גבולות לבנה נוכח קשייה לרסן את דפוסי התנהגותו עד כה.
בנוסף הוצעו לשמש כמשמורנים נוספים שכנים של המשפחה, ושירות המבחן ציין כי מדובר באנשים רציניים ואחראיים המגויסים לעזור למשיב. יחד עם זאת הובהר כי השכן אינו מודע לחלקים האלימים באישיותו של המשיב וכי הוא מייחס את דינמיקת היחסים המשפחתית לרצונו הלגיטימי של המשיב להקנות לאחותו כבוד וערכים. שירות המבחן קבע כי השכנים נוטים לגוננות יתר וכי הם ממזערים ומצמצמים את דפוסי התנהגותו הבעייתיים של המשיב. לפיכך יתקשו אף הם להציב לו גבולות ולשמש כדמויות סמכותיות.
בסיכום קבע שירות המבחן כי מכלול הנתונים - התייחסות שטחית לעבירות; אמפתיה מועטה לסבלו של האחר; קשיי הסתגלות ויציבות; קשיים בשליטה ובריסון; כוחות נמוכים להתמודדות; ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים - מוליכים למסקנה כי מהמשיב נשקפת רמת מסוכנות גבוהה להישנות מעשים דומים בעתיד, וכי אין להורות על שחרורו לחלופה.
טענות הצדדים
4. בשים לב לחומרת העבירות ולבריונות המאפיינת אותם; בשים לב לעברו של המשיב ולעובדה כי רק כחודשיים לאחר שחרורו ממאסר ממושך שב וביצע את העבירות בגינן נכלא מלכתחילה; ולאור קביעותיו הנחרצות של שירות המבחן, ביקשה ב"כ המבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים. על האמור הוסיפה מן המסוכנות היתרה הנלמדת מן השימוש בחומרים ממכרים, וכן מן ההערכה כי הסיכון להישנות המעשים גבוה. עוד הזכירה כי עד למעצרו ובמשך תקופה לא מבוטלת המשיב לא אותר, ולא נענה להזמנות שהשאירו השוטרים בביתו. בסיום הדגישה כי לא רק שהמשיב אינו ראוי לאמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופה, אלא שהחלופות המוצעות נמצאו אף הן לא מתאימות.
5. מנגד טען הסנגור כי האמור בתסקיר אינו "סוף פסוק", וכי הוא סבור שהמשמורנים המוצעים יוכלו לבצע מלאכתם נאמנה ולהודיע לרשויות על כל הפרה מצד המשיב. עוד הדגיש כי המסוכנות מהמשיב פחתה שעה שהמתלוננת אינה נמצאת בארץ, מה גם שבמהלך חודש וחצי (עד למעצרו) לא ביצע המשיב כל עבירה. לפיכך טען כי החלופה המוצעת הינה חלופה ראויה, וכי יש לשחרר אליה את המשיב, בכל תנאי שייקבע.
עילת מעצר וחלופת מעצר
6. משאין מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה בתיק החקירה, הרי שכנגד המשיב מתגבשת עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"), באשר מדובר בעבירות אלימות במשפחה.
7. מסוכנות המשיב נלמדת בנוסף מן העובדה כי בעברו שתי הרשעות, האחת בגין החזקת נשק, פציעה וחבלה כשהעבריין מזוין (הרשעה משנת 2011 בגינה נידון ל-8 חודשי מאסר בפועל) והשנייה בגין עבירות אלימות ואיומים שביצע כנגד אמו ואחותו (הרשעה מיום 12/11/12, בגינה נידון ל-12 חודשי מאסר בפועל). חומרה יתרה נודעת לעובדה כי ביצע את המעשים נשוא החלטה זו כשלושה חודשים בלבד לאחר שסיים לרצות את עונשו, ושעה שמאסר מותנה בן 12 חודשים תלוי ועומד כנגדו (ת"פ 54537-06-12, שלום-נצרת). מאליו יובן כי עונש זה לא הותיר חותמו על המשיב ולא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירות אלימות כנגד בני משפחתו.
8. הוסף על כך את העובדה כי המשיב עושה שימוש בחומרים ממכרים, והרי שחומרת המעשים אך מתעצמת (וראו, בשינויים המחויבים, ת"פ (שלום-פ"ת) 3081/06
מדינת ישראל נ' ליאך, ניתן ביום 28/9/06; ת"פ (שלום-צפת) 7683-10-10
מדינת ישראל נ' הייב, ניתן ביום 15/7/12, פורסמו ב"נבו").
9. בתוך כך יש לזכור לחובת המשיב עומדת העובדה כי ביצע בנוסף עבירות כנגד שוטרים, אשר מלמדות מטבען על מסוכנות לציבור ועל העדר מורא מפני החוק. האמור מעמיד בספק את היכולת ליתן במשיב אמון ברמה הדרושה לצורך חלופת מעצר, וראו - בשינויים המחויבים - בש"פ 2658/02
גדיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 38:
"הנכונות לפגוע באנשי חוק מבטאת יחס של בוטות ואי הכרה במרות הסדרי המשפט בחברה, ומעמידה בספק את האימון שניתן לרחוש לנאשמים אלה כי לא ימלטו מן הדין, לא ישבשו הליכי משפט, ולא יפרו חלופת מעצר באם ישוחררו."
10. זאת ועוד, בענייננו נדרש המשיב לחקירה במשך למעלה מחודש, אך לא נענה להזמנות שהושארו לו. בנוסף ידוע כי עבירות האלימות במשפחה מקימות חשש מובנה לשיבוש מהלכי משפט (ראו והשוו בש"פ 2497/05
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 4890).
המכלול מקים איפוא יסוד סביר גם לחשש מפני שיבוש הליכים או התחמקות מהליכי שפיטה (ובהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחסד"פ).
11. חרף מכלול המתואר ובשל החובה לבחון אם ניתן לענות על דרישות המעצר בפועל בדרך של חלופה (ראו והשוו בש"פ 4414/97
מדינת ישראל נ' סעדה, ניתן ביום 17/7/97 וגם מ"ת (מחוזי-חיפה) 13858-11-12
מדינת ישראל נ' סידגייב, ניתן ביום 25/11/12, פורסמו ב"נבו"), הוריתי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.